סיפורי מטופלים

 

על התנצלות

סוף מעשה במחשבה תחילה.אחד ממאומני ,שביקש להתאמן על רוחו הקצרה ,אשר גורמת לו לעתים קרובות לומר דברים המתפרשים כפגיעה קשה.כשדנו בנושא ההתנצלות ובקשת החמלה,ציין המאומן כי לדבריו אין מחילה ואין משהו שיתקן את הנזק שגרם.סיפרתי לו סיפור כדלקמן:' מעשה במלך שהיה מיודד עם שר האוצר שלו ושררה ביניהם אהבה עזה כמו בין אחים. לימים, נשאל שר האוצר עי המלך האם הפשע הוא גרוע מההתנצלות ? המלך סבר שכן ואילו ידידו טען כי לעתים ההתנצלות גרועה ומסוכנת מהפשע עצמו. גיחך המלך ואמר כי הדבר אינו אפשרי .הם התערבו על כך ותקעו כף כי זה שיצליח להוכיח את טענתו יזכה במאה זוזי כסף. בעודם עולים במדרגות הארמון, שלח שר האוצר את ידו וצבט בישבנו של המלך. המלך נחרד ושלף את חרבו ואיים להכריע ארצה בהינף יד את שר האוצר שלו. האחרון מיהר לכרוע ברך וביקש את סליחת המלך וציין כי צר לו 'אך הוא חשב כי מדובר באשת המלך'.הבין המלך כי ידידו העמיד אותו במבחן וניצח בהתערבות ומיהר לשלשל לידיו את מאה זוזי הכסף. 'בא להגיד,כי ההתנצלות לעתים לא משיגה את מטרתה אם אין מאחוריה הסבר הגיוני למעשה הפוגע. מאומני הבין את הסיפור וציין כי הדברים שאמר ופגעו בבן משפחתו נאמרו בשל הפחדים שקיימים בו ואם יטיב לבטא את פחדיו ויקח על עצמו אחריות להודות בכך,הוא יעשה את חצי הדרך להתנצלות מלאה וכנה

 

על בדידות

בעודו על מיטת הטיפולים כשראשו בתוך ה'בננה' ,פלט שאיפה ארוכה מראותיו המצומקות ואמר : 'הבדידות הורגת אותי '.סיפר כי חבריו הוותיקים לא חצו כמוהו את העשור השמיני וכעת אינו מוצא מנוח. גם אשת חיקו כבר לא מגלה בו עניין בהיותה צעירה ממנו בעשרים שנה וילדיו ונכדיו גרים מרחק רב מהעיר.חשתי כי מעיי מתהפכים ומצאתי צורך לומר לו כי 'אני חבר שלך' עזוב שטויות החזיר. 'אתה מטפל בי אבל לא באמת חבר '. הודיתי כי אכן היחסים בנינו הם יחסי מטפל מטופל אך מאחר ואני מוצא עניין רב באישיותו נולדה בנינו חברות מסוג אחר בה הוא מספר לי הכל ,בהומור ועם קורטוב של ממזרות.בדידותם של קשישים מופלגים ,לעתים קשה מנשוא. יש לאפשר ביטוי לכך במהלך הטיפול ולהביע אמפאטיה למטופל. יחד עם זאת, ניתן לחקור בזהירות באילו מרחבי מחייה חי הקשיש ומהם הנושאים האהובים עליו כדי לברר האם יש בו כוחות ויכולות לפתח קשרים חברתיים חלופיים שיפיגו את בדידותו. כגון: התנדבות.פתיחת סדנת אומן לצעירים מוכשרים בחינם,מרכזי יום לקשיש ועוד.את המחקר הזה עשיתי עם מטופלי ולנגד עיניי נחשפו רבדים נוספים של חייו והאפשרויות הגלומות בהם ליצירת התחברויות חדשות.הוא היה נרגש בתום השיחה ולדעתי חלק מהתחושות הדחוסות בריאותיו התפוגג.

 

משמעת עצמית

כאבי הגב הבלתי נסבלים ומשקלה הרב הביאו את גאיה (שם בדוי) אל הקליניקה שלי.אותה עת היה משקלה 110 קג שהתפרשו על 150 סמ. לאחר בירור אודות מצבה הבריאותי והגילוי כי סובלת ממספר בלטי דיסק,הודעתי לה כי אני מעניק לה טיפול חד פעמי חינם אין כסף ובתנאי כי היא באותו יום מבקרת בקופת החולים שלה לקבוע פגישה עם תזונאית כולל תכנית טיפול.הטיפול בדיקור והפעלת ה T.P סייעו לגברת בכאביה אשר שככו במידה ניכרת.עם צאתה,נקבע עמה תור לשבוע מאוחר יותר כשהודעתי במפורש כי אין לה מה לבוא ללא תכנית של תזונאית וכי אני לא אטפל בה אם לא יתחיל להתבצע שינוי בכל הרגליה הקולינארים.אכן, שבוע לאחר מכן הופיעה גאיה עם תכנית מסודרת כאשר היא הצהירה כי החלה לעבוד לפי התכנית.סיכמנו כי נעקוב אחר ירידת המשקל מידי שבוע וכך היה.לאחר 7 חודשים השילה גאיה 30 קג ממשקלה כאשר לשאר המטלות שלה הוספתי הליכה של 40 דקות ביום. זה לא היה קל ועם הרבה התנגדויות גמאה גאיה כל יום מס קילומטרים ועם הטיפול המשולב מצבה הלך והשתפר עד כי בטיפול ה30 הודעתיה כי יש סוף לטיפול זה ומכאן והילך היא ברשות עצמה. פרידה קצרה ומרגשת חתמה את סוף הטיפול. התקשרתי היום לשאול לשלומה ,'אתה הצלת את חיי 'היא אמרה לי מידית.'אתה יודע את זה?

 

הגיל הוא רק מספר

בן תשעים,זקן מטופליי,הגיע אלי כשהוא כבד הליכה וללא תחושה בכפות רגליו.הרופא שלי אמר שאני כבר זקן ואין מה לעשות אמר לי מבלי להסתיר מבוכתו. לאחר ברור קצר אודות מחלותיו ויכולתו לקבל טיפול,החלטתי כי אנסה לטפל בו באמצעות רפלקסולוגיה,דיקור ועיסוי בשיטת ה T.P .כבר לאחר הטיפול הראשון,דיווח המטופל כי התחושה לכפות רגליו חזרה והוא חזר לפעילות ספורטיבית קלה לה היה מורגל בטרם איבד התחושה בכפות רגליו.זו דוגמא מיני רבות בהם טיפול משולב מסייע במקומות שהרפואה הרימה ידיים.

 

בין אימון לטיפול

לכעס אין חוקים.הוא מקנן בך,או שלא.נולדנו ללא הכעס ובאפשרותנו,לעזוב את העולם הזה בלעדיו.אני החלטתי כי אפרוש מהעולם הזה בלעדיו.יותר מזה,קבעתי את היום שבו אני מתחיל להתנהל ללא הכעס.מאותו רגע השתנו חיי ללא הכר.לא זו בלבד שחשתי בשלווה אלוהית החובקת את כל ישותי,מצבי הפיזי השתפר בהרבה .פתאום גיליתי משמעויות חדשות להיותי כאן.תכנים רכים של אהבה,סובלנות,נתינה,החלו להוות הנדבך המרכזי בחיי.השלמתי עם העובדה כי לא אשיג את כל מבוקשי ולמדתי להסתפק במה שיש.מצאתי עצמי שוהה בעיקר בקרב חברים ובני משפחה שידעו לקבל אותי ללא כל שיפוטיות או ניצני תחרות.למדתי לנתב את עצמי למקומות בהם אני חש יצירתי,תורם ונתרם.רחקתי מכל מה שמריח אבק תככים וריחות קנוניה. הדבר החשוב שסיגלתי לעצמי הוא מתן הפרוש האחר,השונה,לכעסם של אחרים.למדתי כי הכעס משול לסבל.להלקאה עצמית ואם אינני רוצה לחוש כמותם ,עלי לנסות ולהבין את מניעיהם מבלי ליטול חלק רגשי ורגשני בנושא.מאחר וקיים קשר ברור בין מחלות לתחושות סבל,צער,כעס,רוגז,תחושות נקם,פחד,שנאה ועוד,מצאתי עצמי כמטפל אלטרנטיבי וכמאמן אישי מנסה כל העת לשנות עמדות והתנהלות של מטופלי.הידע על הקשר החד-משמעי בין מחלות לדרך בה אנו תופסים את העולם והריאקציות הנולדות מכך,לא נתנו לי מנוח.מצאתי עצמי משקיע זמן ומחשבה בבניית תוכניות טיפול שיכללו מעבר לטיפול בעיסוי,דיקור או צמחי מרפא גם נושאי שיחה שיגררו את המטופל להיפתח ולשאול שאלות.היו כאלו ששיתפו פעולה והיו שפחות.דבר אחד גיליתי בוודאות,אלו האמיצים מתוכם שבחרו בדרך של שינוי, מצבם הפיזי הוטב בהרבה.באחרים היו שינויים מינוריים והדרך לפניהם עוד ארוכה .השילוב בין הגישות ,ההוליסטית והאימון האישי ,כה מוצלח בעיניי,עד כי הבעתי תמיהה כיצד אפשר אחרת? אם תפקידו של המטפל יסתכם בהקשבה,באמפטיה,או בהצגת שאלות מעל החגורה,הדרך לשינוי תהיה ארוכה מאוד.חשתי בר מזל כשלמדתי אימון ועוד יותר כשאימנתי רבים.הינה,ניתנה לי הזדמנות לשלב בין השיטות,לחקור ,לשאול,להטיל ספק והשמיים לא נפלו.ההפך מכך קרה.מטופלים הבינו כי משהו אחר מתרחש .פתאום הם ידעו להגדיר את הצורך שלהם והיכן עקב אכילס שלהם.הם נשאלו והשיבו אודות מחירים שמשלמים על התנהלותם והבינו לראשונה כי יש קשר בין מצבם הפיזי לדרך חייהם.הדבר החשוב באמת שקרה להם-בעקבות התובנות החדשות-הוא הרצון לשנות.לפתע הבינו כי הם שותפים שווים ל'ריפוי'.זה לא רק המטפל שיודע כיצד להפיג כאב,זה גם הם עצמם אחראים במידה שווה לתהליך.אחת המטופלות שלי שסבלה מכאב שנים רבות,נהגה לקבל טיפול שיפיג את הכאב.היא התרוצצה בין מרפאות ומטפלים אך ללא הועיל.כל שבוע נזקקה לטיפול כשהכאב חזר.היא הראשונה שהחלטתי לגביה כי הטיפול יהיה משולב באימון אישי.הטיפול כלל מעבר למגע ,ברור מקורות הכאב והגענו יחדיו למסקנה כי התנהלות מסוימת שלה משתקת אותה והינה טריגר לבעיה הפיזית ממנה סבלה.מרגע שתובנה זו חלחלה אליה,באופן מפתיע-או שלא-חלה נסיגה ברמת הכאב.שמחת החיים עלתה והכעס והאכזבה-תחושות שליוו אותה-נעלמו כלא היו.בין הסיבות שאני מונה להצלחת הטיפול היא העובדה כי מטופלת זו נרתמה לתהליך מתוך ידיעה כי ללא התהליך היא יכולה לבוא בטענות רק אל עצמה.מקרה זה ואחרים חידדו אצלי את ההבנה כי תחושות ' לא טובות ' גורמות לרוב תחלואינו ואילו שמחת החיים וההשלמה הן מאבני היסוד של תהליך ההחלמה.

 

 הטיפול והמשכו

השאלה שהופנתה אלי ע"י מטופלת "כמה זמן אצטרך את הטיפול ? " הזכירה לי את הבדיחה על עו"ד שנטה למות ובערוב ימיו הפקיד את כל תיקיו בידי בנו,ממשיך דרכו.אלא שהבן,שהיה חרוץ ושאפתן,התעלה על אביו והצליח לסיים תיקים שהטיפול בהם נמשך שנים אחדות.בהיוודע זאת לאביו,הבהילו זה האחרון למיטת חוליו וגער בו על כי האיץ את הטיפול בתיקים ואמר: "בני,היודע אתה כי תיקים אילו פרנסו אותנו במשך שנים? " הנטייה להמשיך בטיפול כל עוד זה אפשרי מבלי להתחשב בצורך האמיתי,קיים אצל כמעט כל אחד מאתנו.זו היא הפרה החולבת,שמעניקה מחלבה כל עוד לא נאמרו דברים במפורש.השאלה איננה אם 'הפרה רוצה להניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק'.הרי ברור שסוג מסוים של טיפול ,או יותר נכון אופן הטיפול,מובילים לתלות של המטופל במטפל ולעתים הקשר הזה אינו הכרחי עבור המטופל ,אלא חיוני עבור דיפון כיסיו של המטפל בשטרות של כסף.למרות שהסימביוזה הזו פועלת לכאורה באופן מסודר ותקין-שני הצדדים נהנים מכך-יש כאן טעם לפגם,ההופך את המטפל לפחות משפיע .המטופלים בעלי ההכרה והמודעות העצמית ,יאמרו לך, "אין לי זמן להשקיע בעצמי והפתרון שלי הוא לקבל טיפול ממך אחת לתקופה." הם גם מוסיפים, "אני מבין את ערך המלצותיך,אך סדר העדיפות שלי הוא כזה שאני נאלץ לדחות ההמלצות בשלב הזה". ברור כי אינני מדבר על סוג אוכלוסיה כזו והיא גדולה,אלא על מקרים בהם ניתן טיפול ללא תאום ציפיות מראש הכולל את:המשכו של הטיפול,דרכים נוספות לשיפור הקשורות במטופל(כגון ספורט),קצב הטיפול,כלים ושיטות נוספות הנמצאות 'על המדף' ועוד.העדר תאום ציפיות כזה,מוביל להתפתחות של תלות,בה רואה המטופל במטפל 'אורים ותומים' ואין בלתו. אביא שתי דוגמאות מהקליניקה שלי.האחת,דניאלה(שם בדוי) סבלה מכאבי גב קשים אשר חלפו לאחר מספר טיפולים ופעילות ספורטיבית אינטנסיבית של המטופלת.ההפתעה הייתה שהיא ביקשה להמשיך את הטיפול ,למרות שהוצעו לה חלופות אחרות.משהסברתי כי אין צורך בהמשך טיפול לאחר חלוף הכאב והשינוי שהכניסה בחייה,ציינה דניאלה כי הערך המוסף של הטיפול עולה לאין ערוך על הטיפול בגבה.בין הסיבות שמנתה:המגע משפר את איכות חייה ומיטיב עם הזוגיות שלה ועוד.במקרה דנן,לא ראיתי צורך אלא לציין כי אני מוכן לטפל בה פעם בחודש וציינתי עוד כי היא יכולה לסיים הקשר הזה בכל עת שתחפוץ.במקרה אחר יוסי (שם בדוי) הגיע אלי כשברכיו נפוחות וכואבות.במבט ראשון נראה כי אוכל לסייע לו ע"י אקופונקטורה ושילוב של צמחי מרפא אך לאחר האבחון הראשוני הודעתיו כי אינני מוכן לטפל בו עד לבדיקות דם וצילום CT של רגליו ורק לאחר אישור רופא אהיה מוכן לכך.בדיעבד הסתבר כי יוסי הותקף ע"י וירוס אשר פוגע בפרקים ושתסמיני המחלה נוטים להעלם מאליהם לאחר מס' שבועות.יותר מכך,אין צורך בלקיחת תרופות.שערו בנפשכם כי טיפול כזה היה "מצליח",הייתי הופך לאלוהים חיים.תחת זאת,הצעתי ליוסי טיפול באקופונקטורה נגד הכאב ותו לא.בסיום הטיפול נפרדנו כך.במקרים רבים,שיקולים זרים מנחים אותנו בכל הקשור למשך הטיפול.אם נעצור לרגע,נפעיל שיקול דעת מקצועי בלבד,נוכל להגיד בכל היושרה שלנו כי אנו מטפלים מהנשמה .ולא,נאבד את הדרך והעניין,כמו שאמר לי מטפל וותיק(סה"כ 10 שנים) כי נמאס לו לגעת באנשים.

 

מתי לטפל בחינם?

'אתה מזנה את העניין' ,היא קבעה בפסקנות כאשר סיפרתי לה שחלק מלקוחותיי משלם מעט עבור שרותיי וחלק ,גם זה לא.תהיתי ושאלתי,על שום מה? התשובה לא זו בלבד שלא הניחה את דעתי,נשמעה לי מוזרה.בואו נניח כי עמותה כלשהי פנתה אליכם בבקשה לתרום מכספיכם עבור מטרה נאצלה.האם תחשבו כמי 'שהזנו' את העניין בכך שתרמתם? נהפוך הוא,תזכו למילות הוקרה ואולי אף לתעודה נלווית.העיסוק בנתוני הגבייה שלי מחרידים את שלוותם של מטפלים אחרים מטעמים ברורים של תחרותיות.אין בהם ולו שיקול אחד העולה עם הצורך הבסיסי בנתינה,שהוא קודם כל צורך שלי.אין מדובר בלב הרחום המוותר על מנעמי החיים,אלא בצורך אמתי וחבוי לזכות בהכרה כמי שנוהג כך.מעבר לכך,ישנם כל כך הרבה אנשים הזקוקים למגע וליווי שידם אינה משגת את אמצעי התשלום והשאלה הנשאלת,מה קורה עימם?אבי(שם בדוי) הופנה אלי ע"י מטופל אחר ,הוא אובחן כמי שסובל מבעיות שלד ושרירים המקשים על יומו.הבנתי כי הוא גמלאי של משרד ממשלתי הזוכה לפנסיה זעומה ביותר והוצאותיו רבות כל כך עד כי שקע במרה שחורה שהחמירה את כאביו.בסוף הטיפול הודעתיו כי אגבה ממנו מחצית מהסכום המוצהר,אך אני מצפה ממנו 'להיות על המגרש'(ביטוי אימוני –בית ספר למאמנים) בכל שלבי התהליך.אין לי ספק שאבי שמח על הקביעה הזו ואינני דן בהשלכות המחיר על נכונותו של אבי להתמיד בתהליך- והוא התמיד- אלא בתחושת הסיפוק העצומה שנגרמה לי בעקבות ההחלטה והעובדה שאבי המשיך בתהליך ובאמצעותו הכרתי מטופלים נוספים.אם בתחילת דרכי כמאמן ומטפל נשביתי בסיסמאות כגון ' אני אגבה הרבה בהתאם לשוויי' או ' אין ארוחות חינם ',מצאתי את עצמי עם הזמן,מגלה כי אינני יכול להתכחש לאלו שידם אינה משגת. אמנם מחד קטנו הכנסותיי,לכאורה,אך מאידך,היה לי סיפוק עצום וחשתי ממש התרוממות רוח.האישה שלצידי משבה אותי כל העת ולא נתנה לי לחוש ולו לרגע,כי יש במעשיי טעם לפגם.נניח כי התייצב אצלכם אדם הסובל מכאבי גב חזקים ומתוך שיחה ראשונית גיליתם כי אין לו יכולת לשלם על סידרת הטיפולים.האם תנפנפו אותו מעל פניכם בטרם בדקתם האם יוכל לקבל הטיפול בחינם או בעלות נמוכה במקום אחר? ואם גיליתם כי אין אפשרות כזו,עדיין תתכחשו לחובה המוסרית להגיש סיוע לאיש? למשיבים בחיוב ,אני קורא לפתוח את ליבם, כדוגמת הפסוק 'שלח לחמך על המים כי ברוב..

 

 

טיפול בבני משפחה

"למה כשלמשהו כואב הגב אתה מטפל בו ואני בתך כשמתלוננת על כאב,אתה מפנה אותי למטפל אחר?" כך פנתה אלי בתי בתרעומת ועם חצי חיוך.מיסודות האתיקה המקצועית בתחום טיפולי המגע,מסווג הטיפול בבני משפחה כלא יעיל במיוחד ולעתים הטיפול הוא ברכה לבטלה בשל הקושי לחבר בין גוף ונפש,כשמדובר באדם קרוב אליך.נזכרתי בכל אותם תיאורי מקרה –שגם אני חלק מהם-אודות 'השתפכות הלב' במקרים בהם האנונימיות היא רבה,כגון,שיחה בטלה עם נוסע במטוס שאינו מוכר לך ויושב לידך.בדרך כלל כשהאנונימיות מרבית,קיימת נטייה לספר על עצמך בהרחבה-גם על דברים שהשתיקה יפה להם-בלי לחשוש למחיר.שכן,ברדתכם מהמטוס נפרדות דרככם.במקרה של טיפול בבני משפחה,אין אנונימיות כלל,אך יש הרבה 'סודות' קטנים שכל אחד שומר לעצמו כחלקת אלוהים הקטנה שלו.דווקא 'בסודות קטנים' אלו טמון לעתים קרובות הגרעין לטיפול המוצלח ובהעדרם הטיפול יהיה חלקי ולעתים לא יעיל.המטפלת אליה הפניתי את בתי,היא מטפלת בכירה בתחום המגע,צמחי מרפא ותזונה.היא שמחה להפניה וציינה באופן מיידי, כי היא לא מעוניינת לשמוע על רקע הפנייה.גישה מקצועית זו,מאפשרת למטפלת לנקוט בלשון חקרנית ,סוקרטית, כדי לתהות על שורשי הכאב.תארו לעצמכם מטפל שכל הסטרס שחווה בתו,קשור כך או אחרת לאינטראקציה שבינו לבן הבת? האם יעלה על הדעת שטיפול כזה יהיה יעיל? בוודאי שלא.במקרה שלי,לא היו בעיות של קשר אלא בעיות מלחיצות מסוג אחר,אשר באו לדיון וקיבלו מענה באמצעות הדיאלוג והטיפול במגע.כשפגשתי את בתי בתום סידרה של טיפולים,היא סיפרה כי הבינה מדוע לא מטפלים בבני משפחה.לא ירדתי לשורשי הטיפול או לפרטים ממנו.כך נדרש.יחד עם זאת,קיימים מקרים בהם הטיפול בבני משפחה הוא אפשרי.לדוגמא,זוגתי סבלה מכאב בכתפה שהלך וגבר במסיבת חתונה עד כי היה קשה ואלים.כשהגענו הביתה,נכרו אותות הסבל בפניה והיא בקשה שאקל עליה.שימוש באקופונקטורה,נתן מענה מיידי ויעיל עד כי הכאב חלף תוך דקות מתחילת הטיפול ועד היום.דוגמא נוספת,טיפול בקרוב משפחה שסבל מכאבים בידו.גם כאן ,טיפול בעיסוי היד ודיקור,העבירו את הכאב.בא לאמור,כי כאשר מדובר בכאב מקומי שהוא לא על רקע בעיה כללית,ניתן לטפל.אך במקרה ומדובר בכאב הנובע מסיבות מורכבות הדורשות חקר,עדיף כי הוא יתבצע עי אחר.

 

בקשה לטפל בבן זוג

"אני רוצה שבעלי יגיע אליך לקבל טיפול ". אמרה אביה (שם בדוי) ,מטופלת שלי,אשר נמצאת בסדרת מפגשים על רקע כאבים בצווארה. לשאלתי מדוע היא חושבת כי בעלה זקוק לטיפול והאם הוא הביע רצון לכך? השיבה אביה כי הוא עצבני וסובל מכאבי גב וראש באופן תמידי והוא טרם הביע רצונו לקבל טיפול.שיחות כאלו הן עניין יומיומי.מחד מתרחב מעגל הלקוחות שלך,מאידך,אתה מזמין על עצמך לעתים קרובות לחצים שונים ומשונים.כמי שאמון לשמור על החשאיות והסודיות של הטיפול,אתה מוצא את עצמך בסבך זוגיות רעועה שלא מאפשרת לך לפעול כהלכה.הודעתי לאביה כי אני מוכן לפגוש את בעלה בתנאי שיהיה ברור כי אינני משתפה במהלך הטיפול וכי אני מבקש גם שלא תציג לי שאלות בעניין.בקשתי שתבהיר לבעלה כי גם ממנו אני מצפה לכך.בקשתי שיצור קשר בשעות הערב.בערב התקשר שלמה(שם בדוי) .משהבנתי כי הוא בן זוגה של אביה,שאלתי מס' שאלות הכרחיות וקבעתי פגישה למחרת היום.למחרת,כשהגיע,ציין בפתח דברו כי החליט להגיע לטיפול,לאחר שהבין מזוגתו כי פרטי הטיפול יישארו חסויים גם בפניה.הסברתי כי מדובר בקוד אתי ברור שמונע ממני להפר את הסודיות בינינו ואני מצפה שגם הוא ינהג כך מול זוגתו.שלמה הציג את עצמו כמי שעובד יחד עם זוגתו באותו משרד-שבמקרה נמצא בבית-כמהנדסי בניין.לדבריו,אופי חייו הטוטאלי ,משפיע עליו מאוד שכן הוא ישן,עובד, אוכל,באותו מקום,כל יום ואין לו רגע אחד לעצמו." אני למעשה כלוא" אמר.מס' החברים הצטמצם וגם היציאות לבילוי משותף,כמעט ונפסקו." הדבר שמציק לי ביותר היא התביעה של זוגתי לדעת בכל רגע נתון היכן אני ומה אני עושה,גם אם הלכתי לבנק.הטלפון לא מפסיק לצלצל,תביא שמן בדרך,תביא לחמניות לילדים,איפה אתה?,אני מרגיש כי כל החיים שלי התערבבו ואין לי יכולת להיחלץ מהם" .המונולוג של שלמה היה רק הפתיח.בהמשך חשף את מערכת הקשרים עם זוגתו שנפגעה לטענתו קשות בשל המצב. שקלתי את הדברים והחלטתי כי בטרם אחל בטיפול אבחן את הגישה האימונית.בשלב הראשון בחנתי את הצורך העיקרי שלו.משהבנתי כי אין להם כל בעיה כלכלית,הצורך היה להוציא את מסגרת העבודה מתוך הבית,אך,שלמה לא ידע בדיוק כיצד הוא יבצע זאת.דברנו על מחירים,רווחים ועוצמות. בשלב הזה הפניתי את שלמה לעובדה כי עברה שעה וחצי מאז תחילת הפגישה ושטחתי בפניו שתי אפשרויות: האחת,מהמפגש הבא אטפל בכל הסימפטומים (כאב הראש והגב) כפי שציפה,או,נמשיך את המפגשים כאימון אישי במטרה להגיע לשינוי בהתנהלותו שיטיב עם חייו.שלמה בחר במיידי במסלול של אימון אישי.כששאלתי אותו,האם יש קשר לדעתו בין כאבי הראש והגב לדרך חייו? ענה בחיוב.את שלמה המשכתי לאמן ובאביה המשכתי לטפל.הניסיונות של אביה לדלות משהו על מהלך האימון לא צלחו ,עד לרגע ששלמה היה מוכן להרמת מסך,אך זה סיפור לרשימה אחרת.שמטופל/ת מציע/ה את בן/בת זוגו כמטופל אפשרי,לעתים קרובות מדובר בדאגה אמיתית.אך לא תמיד היא חפה מניסיון מניפולטיבי להפיק רווחים אישיים.ניטיב אם פרטי הטיפול לא ידלפו לאף צד ובכך נסייע להצלחתו.

 

קול מהעבר

באחד הערבים הסגריריים יותר,פגשתי בשותף למקצוע עת הסבנו לכוס בירה באחד הברים בסביבה. היי! קרא לי מרחוק שמח לפגוש בי וסימן לי להצטרף אליו. "שמע,אני בדילמה גדולה." פתח ואמר. "התקשרה אלי משהי שהייתה פעם חברה שלי וביקשה לברר האם אוכל לטפל בה? מאחר ואני רפלקסולוג,אינני רואה בעיה בנושא". חברי הביט בי בעיניים חוקרות מצפה לשמוע את תגובתי. מה אתה רוצה שאגיד לך? חייכתי אליו.אם אתה מטפל בה קיים סיכוי כל שהוא ,שמשהו ישוב להתעורר בניכם,הלא כן? "נכון.אך מאחר ומדובר רק בעיסוי כפות הרגליים,אינני רואה כיצד זה מתגלגל למקומות שאתה מכוון",ענה בכעס.המשכנו ללגום מהבירה הצוננת שותקים עוד דקות ארוכות.לא אחת נתקלים מטפלים במגע, בבקשות של בני זוג לשעבר לטפל בהם אם כתוצאה של כאב או סתם לשם הפאן. רוב המטפלים, שאינם מטפלים בעלי ראייה כוללת,לא ידחו הבקשה על הסף.החיישנים שאמורים להתריע בזמן כזה,לא יפעלו.המניע להסכמה נובע משיקולים כספיים והרפתקניים. השיקול הכספי ברור,שכן,ידוע כי מטפלים במגע, מתקשים לפרנס את עצמם בצורה טובה מאוד וכל לקוח חשוב להם.יצר ההרפתקנות הוא השורש להסכמה.התהייה ,מה יתפתח מהמפגש המשותף ואילו 'רווחים' זה יוליד,מביאים את המטפלים הללו להתנסות בחוויה שבדרך כלל תחילתה איננה מעידה על סופה.גם אם הקשר לא יחזור להיות כפי שהיה,הרעשים ברקע לא יאפשרו טיפול 'נקי' ובכך הוא נדון לכישלון. נניח כי בעקבות מפגש כזה,מתעורר משהו שהוא מעבר לטיפול,משהו שמזכיר ימים נשכחים.האם יעלה על הדעת כי הטיפול ימשך בכלל? השיקול הכספי יעלם מאליו(לא נעים לקבל תשלום) והתהייה תהפך לוודאות גמורה.האם לא כדאי לברר קודם מה ציפיות המטופל/ת בטרם נחל בטיפול כזה? חבר קרוב סיפר לי ,כי חברת נעורים הגיעה לקליניקה שלו מתוך כוונה לקבל טיפול והוא נאלץ לדחות אותה,לא משום שלא סבלה כלל,אלא,כי היא,הייתה מצויה בשלב קריטי של חייה ,תהליך גירושין.לדבריו הוא ברר את הסוגיה עם חברת הנעורים אשר ציינה את בדידותה ואת הצורך שלה להישען על משהו. "גם אם הייתי פנוי לגמרי,לא אני האיש שצריך לטפל בה.כיום כשאינני פנוי,זו הזמנה לאסון " כך אמר ובצדק.היכולת שלנו להוביל שינוי אצל מטופל/ת כאלו,שואפת לאפס.הפנטזיה,הסקרנות.הרגעיים לא מצדיקים את המחירים שמשלמים על כך,אחר כך.הנוזל בכוסות הלך ואזל,חברי ואני היינו מהאחרונים שיצאו מהבר .אתה יודע? הוא פתח ואמר,חשבתי על מה שאמרת,שגרם לי כעס.אני הזמנתי אותך כדי להתייעץ וחשבתי כי אתה שיפוטי מידי.מה שאמרת ,גרם לי לחשוב כל הערב והצדק איתך.לא שיפוטיות הייתה כאן אלא הצגת שאלה רלוונטית .שימשת לי כמראה ואני ברוב טיפשותי כמעט וניפצתי אותה.מאחר ויש ביני לבין אותה חברה לשעבר 'סיפור בלתי גמור',אני מפרש את תשוקתי לטפל בה ממניעים אנוכיים בלבד.אני מתכוון להציע לה מטפל אחר.

 

קצת על אסטטיקה

הריח שהדיף גופו של המטופל ,שהשתרע על מיטת הטיפולים שלי,היה קשה מנשוא.מפאת גילו,לא פתחתי את הנושא בפניו ועמלתי על גופו עד שהושגו התוצאות הרצויות.לא אחת נתקלתי במטופל שבאיזה שהוא מקום עורר בי תחושות לא נעימות כתוצאה מריח גופו.אם נוסיף לכך גם פגעים אחרים כמו ,פצעים,פסוריאזיס מתפרץ,אקזמות ועוד,אתה ניצב בפני דילמה כיצד תנהג? השאלה היא ,האם אוכל להגיע למצב בו אני מתעלם לחלוטין ממצבים כאלו,או ,דוחה מטופלים עם אפיון כזה? היה לי ברור בתחילת הדרך כי עלי לשנות את גישתי לכל נושא הדחייה והרתיעה ממצבים כאלו ולהתמקד בשינוי אצלי ואצל מטופלי בעלי אפיון כזה.השלב הראשון היה תאום ציפיות.הבהרתי למטופלים כי על פי כללי הטיפול,הם אמורים להגיע אלי לאחר שרחצו גופם.לאלו שלא יכלו לעשות כן מפאת היותם בעבודה,אפשרתי להם להתקלח,אך הבהרתי כי כל התהליך הזה הוא על חשבונם ולפיכך הטיפול מתקצר.למעט אחד,כולם בחרו להגיע לאחר מקלחת.משעברתי משוכה זו,לא נתקלתי יותר בתופעות של ריח דוחה.השלב השני מבחינתי היה להתגבר על כל אותם פגעי גוף הגורמים לרתיעה אצל כל אדם נורמאלי. הטיפול כידוע מתחיל באבחון מקיף.אצלי בקליניקה מבוצעים שני סוגים של אבחון.האחד,על פי שיטות מערביות והשני על פי השיטה הסינית.הפכתי את האבחונים הללו לכלי שמסייע לי לדון בחופשיות ובהרחבה על פגעי הגוף ועל הנסיבות שהובילו לכך.הדבר סייע למטופל להבין יותר את הסיבות לפגעים בגופו ולקחת אחריות על תיקון המצב.יאיר(שם בדוי) הגיע אלי עם פטרת נרחבת בכפות הרגליים.ציפורניו כמעט ונעלמו ועורו המכורכם נשר מאליו עם כל מגע.השיחה נגעה הן לסיבות שהובילו אותו להזנחה הזו והן לאפשרויות הטיפול בכך.מצב של שנים נפתר יום למחרת כאשר יאיר החל בטיפול תרופתי שפתר את הבעיה באחת.תאום הציפיות והדיון בנושא אסטטיקה תוך כדי אבחון,נתנו מענה מספק לנושא הנ"ל.אולם,קיימים מקרים בהם מטופלים מגיעים עם פצעי גוף מסיבות שונות,כולל פצעים מדממים.במקרים מסוג זה,אני נוהג לבקש ממטופל/ת להמציא אישור רפואי המתיר מגע עם פצעים אלו –כולל שימוש בשמנים-תוך הבהרה שמתן אישור כזה הינו הכרחי לצורך הטיפול ומניעת טעות מצידי. מרגע שהבהרתי לעצמי את גבולותיי,השתנתה התייחסותי מאליה ולא ראיתי בפגעי הגוף נושא שמסוגל לפגום בעבודתי.שמתי לב שגם מטופלי ערניים למצב גופם ועוד בטרם הגיעו אלי,בחנו כבר אפשרויות טיפול קונבנציונאליות.בנוסף,רובם ידעו כבר לשייך את הפציעה/פצע להתנהלות שלהם(מתח,חוסר זהירות,תזונה ועוד) ,תובנה זו משרתת את המטופל ההופך שותף לטיפול.האסטטיקה חשובה למטפל במגע.היא מאפשרת לו להעניק מגע רצוף ועמוק ללא רעשי צד.בנוסף,היא מהווה קריטריון למצבו של המטופל ולאופן בו הוא מתייחס לגופו ולעצמו.

 

דברנות יתר בזמן טיפול

"קשה לי לטפל בה,היא לא סוגרת את הפה אפילו לרגע". במשפט זה פנתה אלי חברתי המטפלת בבקשה לקבל את שולה(שם בדוי) לטיפולי.משהרמתי גבה ושאלתי האם שולה מעוניינת להחליף מטפל? נעניתי בחיוב .לא הקשיתי על חברתי וביקשתיה לתת את מס' הנייד שלי לשולה.לא בכל יום זוכה מטפל לקבל הפנייה כזו ועוד מקולגה שבודאי יצר התחרות שלה אינו נופל משל אחרים,אך במקרה הזה חשתי כי חברתי התערערה מעט והבקשה היא בעצם קריאה לעזרה.בחרתי לקבל את הלקוחה ולא לעמת את חברתי עם הנתונים שמסרה.שולה באמצע שנות הארבעים,גרושה עם ארבעה ילדים,מטופלת כבר כשנה עי חברתי בשל כאבי גב תמידיים המציקים לה במיוחד בשעות העבודה בעיקר ליד המחשב.היא הגיעה אלי בערבו של יום בשעה שסיכמתי עליה.הנחיתי אותה אל המקום בו אני נוהג לפגוש לקוחות חדשים ,ועוד לפני שהספקתי לשאול שאלה ראשונה,היא יורה לעברי משפט בזו הלשון, "אני לא אוהבת כאשר אני זקוקה לטיפול דחוף,להמתין יותר מידי זמן ובינתיים הכאבים הורסים אותי! " היא המשיכה, "בקיצור,כל מה שאני צריכה זה טיפול בגב כשצריך ובעיקר כאשר זה נוח לי". חייכתי אליה והבהרתי כי כנראה והיא הגיעה למקום הלא נכון,שכן אני נוהג לעבוד עפ"י לוח זמנים מסודר ואם קיימת אפשרות להתגמש אני עושה כן ,אך לא על חשבון מטופלים אחרים. הבהרתי כי אני והיא נצטרך לקבוע את מועד הפגישות הבאות ואי עמידה בלוח הזמנים,ישבש את הטיפול.שולה ניסתה לומר שהיא מעולם לא קבעה פגישה למפרע אך פעם בשבועיים היא התקשרה למטפלת הקודמת וקבעה פגישה.ציינתי כי אני פועל אחרת ואם הדבר לא נראה לה,היא יכולה לחפש מטפלים אחרים.שולה נוכחה כי הגיעה למבוי סתום והתרצתה.הוספתי כי אי הגעה לטיפול ללא הודעה מוקדמת של 48 שעות,היא תאלץ לשלם חצי מעלות הטיפול.אבל...שום אבל ציינתי בחיוך,אלו התנאים שלי ואני מצפה,כמו שמטופל מצפה לטיפול הוגן,להתייחסות דומה.הבחנתי שהגישה של שולה השתנתה במהלך השיחה .היא הייתה פחות נחרצת ופחות לחוצה.מהלך האבחון נמשך כעשרים דקות.במהלכו למדתי כי שולה נמצאת במעמד של מזכירה בכירה בחברת מחשבים.מתחילה לעבוד בתשע ומסיימת בחמש אחר הצהריים.עבודתה מתאפיינת בשעות ישיבה ליד מחשב ,תוך שימוש רב בטלפון לקביעת פגישות והעברת שיחות.אין לה כל פעילות ספורטיבית ומעבר לעבודה היא טרודה בבעיות הבית ,בעיקר עם הבן הבכור "שממרה את פיה כל הזמן".חשבתי לעצמי כי נפתחה כאן אפשרות אימונית, אך משהו בי החליט כי אתחיל קודם בטיפול עיסוי רקמות עמוק ורק לאחר הטיפול הראשון אחליט על המשך הדרך.שולה קראה לי להיכנס לחדר לאחר שהתארגנה וכבר נמצאה מתחת לשמיכה כשהיא מכוסה כהלכה.הדיסק של לאונרד כהן התנגן ברכות כאשר הנחתי ידי על גבה,בודק את מתח שריריה ,מזיזן מצד לצד בתנועה מטלטלת רכה שנועדה להרגיע לקראת העיסוי.כבר בתחילת העיסוי,החלה שולה לדבר על נושאים שהמשותף בניהם,'דרכה המוצלחת,פחות או יותר להתמודד עם גידול ילדיה לבד.'יהיו מטפלים שיאמרו בצורה מפורשת כדלקמן: "תירגעי,קחי את הזמן,כדאי לא לדבר " וכו'. מבחינתי,חוסר יכולתה של שולה להיכנס למצב רגיעה והאינפורמציה שקיבלתי במהלך העיסוי ,קבעו את מתווה הטיפול.מה למדתי על שולה? למדתי שהיא שאפתנית מאוד וחוששת מכישלון.רואה בגידול ילדיה פסגת הקריירה שלה,שעות הפנאי שלה מוקדשות לעבודת הבית וכמעט אין לה חברים.היא לא קוראת,לא רואה הצגות או סרטים,להוציא כמה סדרות טלוויזיה שהיא אוהבת.נוחה להתרגז כשמשהו לא מסתדר לה,אין לה אפילו רגע אחד של יציאה מהתחום האפור לטובת 'הטענה אישית'. ואז,תוך כדי העיסוי לפני הסיום,שאלתי את שולה, מה את רוצה נורא שיקרה לך ולא קורה?' זו שאלה מקדימה שמאמנים נוהגים לשאול לברור הצורך(כמו,מה אתה לא יודע לעשות?).התשובה של שולה לא הפתיעה אותי. "אני רוצה קצת שקט לעצמי". אני מוכן לעזור לך ובתנאי שתקבלי על עצמך מחויבות אמרתי במיידי.איזו? שאלה.פעולות שאת תהיי אחראית לבצען.האחריות תהייה כולה שלך ואני בכוחותיי הדלים אשמש לך כמראה.נתחיל כל טיפול בעשרים דקות שיחה ואת שאר הזמן נקדיש לטיפול.שולה הביעה הסכמה ואף גילתה סקרנות לגבי ההמשך.ההמשך היה כמעט צפוי.שולה הגיעה לכל מפגש בזמן .היא התאמנה על הצורך שלה וגם קיבלה טיפול.לא אלאה אתכם,אך,בתוך חמישה מפגשים,החל שינוי בחייה של שולה וגם הדיבורים תוך כדי הטיפול הלכו והתמעטו עד שפסקו כליל.לסיכום,ישנם המייחסים למטופלים 'דברנים יתר על המידה' חוסר רצינות לטיפול ויש כאלו שמציינים במפורש כי מטופל דברן מוציא אותם מהריכוז ומלאה אותם. מטופל שמדבר הרבה תוך טיפול,מסתיר צורך בוודאות.אם אנחנו רוצים להיות שם בשבילו,כדאי לנסות ולברר מהו הצורך הזה? שכן,יש לו קשר ישיר למצב בריאותו.ככלל ,ממליץ לכל המטפלים ההוליסטיים,לעבור הכשרה באימון אישי.אתם תיווכחו כי התוצאות לא מאחרות לבוא.

 

אבחון מוקדם

בת 27 שהגיעה אל מטפל בשל כאבי רגליים,טופלה מייד עם הגיעה ללא כל אבחון.לאחר מספר שעות דיממה ובבית החולים נאלצו לבשר לה את הבשורה המרה ,כי הריונה הופסק.הסיבות היו לא ידועות.אציין כי בטרם הטיפול,לא דיווחה על הריון מתקדם.מצבים של סיכון בריאותי עד כדי מוות,הם עניין יום יומי.חלק מהמטפלים נוהגים להקל ראש כשמגיע מטופל שכל מבוקשו הוא טיפול בכאב כתפיים או סתם 'פאן'.משום מה לחלקם,נראה כי שאלוני האבחון מיותרים בשלב זה,שכן על מה בסך הכול מדובר? מה עוד זה טיפול חד פעמי ,לשם כך כדאי לבזבז זמן ולמלא שאלון אבחון?הדוגמא הזו איננה היחידה.קחו למשל מטופל שגופו מלא מרסיסי רימון שהתפוצץ לא רחוק ממנו.הטיפול בו יכול להיות הרסני ביותר.אם לא נברר זאת,תתרחש תקלה מביכה ויקרה,שלא לדבר על שלומו של המטופל.דוגמא נוספת,טיפול באדם שעבר תאונת דרכים וקיבל מה שמכונה 'צליפת שוט'.אם לא נשאל ,מתי ארעה התאונה ואיזה טיפול הוא עבר,נמצא עצמינו בתוך שרשרת של תביעות משפטיות לא נגמרות.עוד דוגמא מתחום צמחי המרפא,אם ניתן תערובת צמחים מסוימת לאדם הנוטל תרופות למדללי דם,נסכן אותו מאוד.(דוגמא:שום,אבגר צהוב ועוד),בהקשר זה,צמחים רבים אסורים על נשים בהריון וכדאי שנדע אינפורמציה כזו,הלא כן?(דוגמא:אנג'ליקה סינית,טללית ועוד).גם בטיפול באקופונקטורה,אם יתבצע ללא אבחון מוקדם,לדוגמא,אישה בהריון,דיקור במקומות מסוימים,יסכן את ההריון.(לדוגמא:sp-6-li-4-st-25 ועוד).בשיטוטיי אצל מטפלים אחרים נוכחתי כי מעטים יבצעו אבחון מושלם.אחד מהם,אבי(שם בדוי) אליו הלכתי כדי שיעסה את כתפיי הדוויות, שאל אותי האם יש לי מחלות שאני סובל מהן,ותו לא.לא היה שאלון לפניו וגם לא חתמתי על הסכמה לטיפול.אני שואל,נניח שלא אני טופלתי עי אבי,אלא,אדם שעבר ניתוח לפני כחודשיים להוצאת אבנים מכליותיו,הרי שטיפול כזה עלול לסכן את המטופל.במרחצאות ובספא ישנו שאלון לא מורכב עליו חותם המטופל,בו מצהיר כי איננו סובל ממחלות וכי עליו להצהיר אמת.האחריות בעצם מוטלת על הלקוח.זה טבעו של מקום שאמור להעניק שירותים ברמה של ספא.אצל אלו המעוניינים להיקרא מטפלים,ראוי שיאמצו שאלון מורכב וירחיבו דעת בכל הקשור למה מותר ומה אסור.אין ברשימה כדי להצביע על כלל המטפלים.נהפוך הוא.רוב אילו המכנים עצמם מטפלים נוהגים כשורה.מדובר בפלח של מטפלים שבחרו לא להתמקצע ורוב לקוחותיהם מזדמנים.להם אני קורא להרים את הכפפה ולהקדיש קצת יותר זמן ומחשבה בטרם תהייה תקלה.חלילה.

 

אחריות מטפל מטופל

"בוא מיד,אינני יכולה לזוז".במילים אלו,הזעיקה אותי מטופלת-שהיא עצמה מטפלת-אל ביתה. השעה שש בבוקר. "גם בשעה כזו אין לאנשים גבולות" רטנה זוגתי ומהרה להסתובב אל הצד השני כשהיא מליטה את פניה בשמיכת הפוך.בשעה שבע,דרכה רגלי על מפתן ביתה.בן זוגה שפתח את הדלת,חייך אלי במבוכה ופלט צרור של התנצלויות על כי הטרידו את מנוחתי ועוד ביום שבת. הוא הוביל אותי לחדרה של זוגתו,חברתי למקצוע שהייתה שרועה על המיטה ,כשהבעת כאב נסוכה על פניה.היא סיפרה כי יום קודם לכן טיפלה בשבעה מטופלים ועם ערב היא חשה בכאבים בגב בתחתון ,מה שבישר לה כי היא שוב מצויה באחד מאותם ימים בהם היא מושבתת כליל.בדקתי האם היא חשה נימול באחת מרגליה ולשמחתי ,הכאב היה מרוכז בגב התחתון בלבד ללא הקרנה.פעולה שנייה הכרחית הייתה בדיקה האם המצב הוא אכן אקוטי? שכן,אם המצב אקוטי,לא אוכל לטפל בה והיא תזדקק לסיוע רפואי קונבנציונאלי ולמנוחה.חברתי ציינה כי נראה לה שהמצב לא אקוטי והצביעה על מקום הכאב.בדיקה נוספת במספר נקודות בגב התחתון העלו כי לא מדובר בכאב בלתי נסבל במגע ולכל היותר מדובר בבלט דיסק או עייפות של שרירים וגידים באזור הגב התחתון כתוצאה מעמידה של שעות ליד מיטת הטיפולים.זה שנה שאני מתריע בפניה כי מיטת הטיפולים שלה גבוהה ביחס לגובהה ובנוסף,ציינתי בפניה לא אחת כי היא חייבת להוריד במשקל ולהצטרף לפעילות ספורטיבית קבועה.חברתי מהסיבות הקשורות רק בה,לא אימצה את המלצותיי ונאלצה להיזקק לטיפול בכל פעם שהוכרעה. בסופו של הטיפול שכלל שימוש ב TENS ,שמנים מיוחדים המקלים על כאב ועיסוי רקמות עמוק כולל שימוש ב 'נקודות מעוררות כאב ' כולל מתיחות, קמה חברתי ממיטת הטיפולים כאשר הכאב מאחוריה.ציינתי כי אני ממליץ שתעבור צילום גב תחתון כדי שנהייה רגועים יותר וכן רצוי כי תיקח לה מספר ימי מנוחה.בסתר ליבי ידעתי כי גם המלצה זו לא תתקבל ואנו נצטרך להיפגש בקרוב.זו דוגמא אחת מיני רבות בהן מטופלים 'אינם עושים שיעורי בית'.השאלה המרכזית שעולה מסיפור זה היא, היכן נגמרת האחריות של המטופל והיכן מתחילה אחריות המטפל? לכאורה,אפשר לומר כי אני אטפל בכל מקרה שיזדמן לי.מאידך,טיפול מתמשך במטופל באותו תחום כאב ללא ניסיון לשינוי,הופך אותי לאחראי במידה רבה כאשר אינני משרטט גבולות ברורים.לדוגמא: 'לא אוכל להמשיך בטיפול אם לא תמציא לי צילום,בדיקה וכו' '.אני אישית מעדיף לוותר על מטופל כזה שאינו נענה לחלק מהצעותיי,כאשר מדובר בסיכון.אין לי בעיה עם מטופל שכל מה שקורה לו זה שרירים תפוסים.(כבר הבאתי דוגמא כזו באחד מרשימותיי.

 

 

 

זה לא היום שלי

קורה לכם שאתם משכימים כאשר תחושה מוזרה מלווה אתכם החל מהיקיצה והלאה? הבוקר זה קרה לי.חמש דקות לפני תשע,זינקתי ממיטתי כשפעמון הדלת זמזם ללא הפסקה.מיהרתי לפתוח הדלת והתנצלתי בפני מטופל שלי כי שנתי נדדה הלילה ולא מיהרתי להשכים.הובלתי אותו לפינת ההמתנה ותקעתי בידיו עיתון בוקר ובקשתי ממנו להמתין מס' דקות.חדר הטיפולים היה מוכן,המים היו חמים ונר השמן בער ברציפות וברוגע.בדרך כלל אני מתקין עצמי ליום טיפולים מס' שעות כל בוקר,זה כולל פעילות מדיטאציה,תכנון הפעילות,קריאה ועוד.כך שמטופל מגיע אני נמצא במצב אופטימאלי וכל כולי מרוכז במטופל.אלא שהבוקר זה לא קרה.הדקות המעטות שעמדו לרשותי לא היה בהן כדי להכין עצמי בצורה טובה.חוסר הריכוז,או העדר ריכוז מכסימאלי לעתים אינו מורגש עי המטופל,או כך לפחות נדמה לנו.לי לא היה ספק שהמטופל שלי חש כי תנועותיי לא כתמול שלשום.שאלתי אותו ,האם הוא חש כי אינני כתמול שלשום? הוא השיב לי שהוא איננו חש בדבר וכי הטיפול מסייע לו.הדבר לא הניח את דעתי ובסיום הטיפול הודעתיו כי אינני מתכוון לגבות ממנו תשלום והתנצלתי על כי לא הייתי מספיק מוכן לטיפול. ניכר בו במטופל כי הוא התרגש לנוכח הדברים וציין כי אכן חש שלא העמקתי די במקומות בהם אני נוהג להעמיק ,אך הוא מבחינתו שבע רצון מהטיפול.אני רואה את ההכנות לטיפול כדבר ערכי .מוכנותי מכל הבחינות,פיזית,מנטאלית,הכרחיות להצלחת הטיפול.שאם לא כן,הוא הופך למכני ועקר.טיפול גוף נפש,הוא טיפול שדורש את כולך.אם חלקים ממך טרם אוזנו,אתה חש בזה,המטופל חש בזה והתוצאות בהתאם.אז זה לא בדיוק היום שלי,ביטלתי את שאר הטיפולים להיום.אני הולך לאסוף את עצמי.

 

קצת על שיפוטיות

עזוב,עזוב ,הוא אומר לי כשהערתי על כמות הסוכר שדחס לכוס התה שהגשתי לו.אתה לא תלמד אותי מה בריא ומה לא בריא.את התה שלי אני אוהב מתוק.רק כך אני יכול לחוש בטעם האמיתי של החיים,אמר. וחוץ מזה,הוסיף ושאל,האם אתה יודע בן כמה אני? שבעים בערך ,מסרתי לו את הערכתי שאינה נסמכת על עובדות מוצקות,אלא על מראה עיניים בלבד.הוא חייך אלי וחשף טור שיניים מחרסינה משובחת וניצוץ ניעור בעיניו. אני בן 86 .אמר לי כשהוא מנסה ללכוד את מבטי ההפתעה.הופתעתי.מה זה הופתעתי,נותרתי פעור פה וסיננתי 'כל הכבוד ' קצרצר.מה הסוד שלך? שאלתי.חייך אלי בחיוך שמועידים לילד עם הפרעות קשב וריכוז שרוצים להרגיעו.אתה,פנה אלי,מטפל במגע נכון? מה אתה רוצה להשיג בטיפול שאתה מעניק? שאל. הסברתי כי אני מטפל מסיבות שונות,החל מכאב,טיפול מניעה ועוד.ואין לך סתם אנשים שרוצים שקצת 'יכווצצו' אותם? התעניין.סתם כדי שיחושו שהדם זורם אצלם בצורה תקינה? בוודאי,השבתי.אלו מטופלים שרואים בעיסוי דרך חיים וזה גורם להם לעונג רב וחוסן לאורך זמן. או..זה אני.אמר בחיוך,זו הסיבה שאני מטופל בעיסוי כבר למעלה מעשר שנים.מאותו רגע שהחלטתי להתייחס אל עצמי ואל חיי כאילו הם קומדיה אחת גדולה,פחתו החוליים שלי והמצב הפיסי שלי השתפר.מכאן אתה מבין שאני אוהב סוכר,אינני שותה מים,אלא משקאות שאני אוהב ועוד מעשים שחלקם רעים בעיניך.הבנת?לא בכל יום מזדמן לקליניקה אדם בעל מודעות עצמית גבוהה.נזכרתי בשני ספרים שקראתי לאחרונה ואני ממליץ לקרוא אותם.האחד 'קהלת' והשני 'הדברים החשובים באמת'.נדמה לי ששניהם כתב דר' חיים שפירא.(משהו כבר יתקן אותי).הניסיון שלי להיות שיפוטי מולו בכל הקשור לשימוש בסוכר חידד לי את הצורך לראות את כל התמונה בטרם אומר מילה. כשעזב,מצאתי את עצמי מכין לי כוס קפה כפי שאני אוהב(ללא סוכר) והפעם,עם כפית סוכר אחת.מה אני אגיד לכם? טעים.

 

על איחורים וזמן

גילה(שם בדוי)אחת מהמטופלות הראשונות שלי.בת 65 מתגוררת מרחק שעה נסיעה מהקליניקה שלי.סובלת באופן כרוני מכאבים בכל חלקי גופה כתוצאה מפיברומיאלגיה ,בנוסף סובלת מפריצות דיסק וקרעים מקרוסקופיים בגידיה ושריריה.הטיפול בה בעזרת עיסוי רקמות עמוק,צמחי מרפא ואקופונקטורה. כבר מתחילת הדרך,נהגה גילה לאחר מס' רגעים לטיפול ואני שלא הייתי שופע במטופלים רבים,הנחתי לעניין להימשך עד שהאיחורים הפכו להיות תכופים.חשתי כי גילה לא ערה לכך שהיא משבשת את יומי וכדי להצדיק את עצמה,הייתה מעלה נושא 'חשוב' מבחינתה שמנע ממנה להגיע בזמן.שאלתי אותה לא אחת האם המרחק הוא גורם מכריע והיא ציינה כי לא המרחק ,אלא האירועים בחייה גורמים לה לאחר.מה שהיה נכון לתחילת הדרך,כבר לא התאים לי.חשתי כי אני חייב לשנות את התייחסותה לזמן שלי,אחרת,יבולע לי.בשלב הראשון שיתפתי אותה בתחושותיי והדגשתי כי סדר היום שלי משתבש בכל יום שהיא מגיעה לטיפול.גילה אמרה כי אם נחל בטיפול בשעות מאוחרות יותר,הסיכוי שהיא תאחר נמוך מאוד.עשיתי כן.מאותו יום הפגישות נקבעו לשעת הצהריים.אם חשבתם שחל שינוי ,אז טעות בידכם.השינוי המיוחל לא התרחש והאיחורים נמשכו.רק הסיפורים השתנו מעט והותאמו לשעה הרלוונטית.הצעתי לה לעבור למטפל קרוב לביתה ,אך היא דחתה זאת מכל וכל וטענה כי כבר התרגלה לטיפול שלי וכי זה הדבר שמסייע לה ביום יום.ניסיתי לרדת עמוק יותר בשיטה אימונית לשורשי הבעיה,אך גם כאן לא הצלחתי לשנות ממנהגה לאחר,למרות שגיליתי את הסיבות האמיתיות.אז,קיבלתי החלטה לשנות כיוון.זה היה כה פשוט עד כי נחרדתי שלא נהגתי כך עד כה,למרות שכל מטופלי האחרים עברו תהליך דומה.באחד הימים ,כשגילה הגיעה לטיפול,התיישבנו לשיחה.בתחילת השיחה,הבהרתי כי הקליניקה החלה לפעול בשיטות אחרות ופרטתי כדלקמן: כל איחור הוא על חשבונו של המטופל,אינני מקבל הודעות על איחור בטלפון,אי הגעה לטיפול ואי הודעה מוקדמת על כך יחויב חשבונו של המטופל בעלות המלאה.גילה לא התרגשה מידי מההכרזה,אך אני שהייתי מוכן לתגובה זו,שלפתי חוזה טיפולי ובו מצויים כל הכללים הללו ובקשתי ממנה לחתום על כך.באי רצון בולט היא חתמה על המסמך.בשני אירועים לאחר מכן הבינה גילה באופן סופי כי סוגיה זו של איחורים זוכה להתייחסות שונה.הראשון,איחור של גילה בחצי שעה, אפשר לי לטפל בה חצי שעה בלבד.מה רבה הייתה הפתעתה כשבישרתי לה שהזמן נגמר. 'להבא תגיעי בזמן,חבל שתפסידי זמן טיפול' אמרתי. במקרה השני,גילה לא הגיעה לטיפול ולא הודיעה על כך.הודעתי לה כי היא מחויבת בעלות הטיפול ואכן גביתי ממנה טיפול נוסף מבלי שהוענק לה.לאחר שני אירועים אלו,האיחורים נעלמו כלא היו.ברשימה זו אני מתעלם מדיון בצרכי המטופלת,כדי להבליט את נושא ההתייחסות לזמן בפרט ולאיחורים בכלל.אני מכיר מטפלים רבים המאפשרים איחורים של מטופלים מסיבות שונות שהעיקרית בהן,היא העדר 'לחץ' מטופלים.למעשה,המטפל משחית זמנו לריק בציפייה ,במקום לעשות משהו אחר משמעותי לא פחות.לכן ניטיב אם נתאם ציפיות באשר ללוח הזמנים שלנו ואף פעם לא מאוחר מידי.

עדי מטפלים מהנשמה